פסק-דין בתיק תא"מ 31415-01-12

בפניי תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר, לתשלום נזקי רכוש בגין תאונת דרכים. התובעת 1 פיצתה את התובעת 2 (להלן: " גב' מנחם" ו/או " התובעת 2"), בעלת רכב מסוג פולקסווגן נושא מ.ר. 7812570 (להלן: " רכב הפולקסווגן" ), בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לה, לטענתה, ע"י נהג משאית נושאת מ.ר 6080461 (להלן: "המשאית"), במהלך תאונת דרכים.

תביעה זו הוגשה כנגד הנתבעים, הנתבע 1, מר מגדי מסרי (להלן: " נהג המשאית" ו/או " הנתבע 1"), וכנגד חברת טופ קלין ד.ע בע"מ (להלן: " טופ קלין" ו/או " נתבעת 2"), שהינה בעלת המשאית ומעסיקתו של נהג המשאית.

רקע וטענות הצדדים:

1.         אין חולק כי בתאריך 27.7.11, אירעה תאונת דרכים ביציאה מאזור התעשייה צח"ר. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה הנ"ל.

2.         התובעות טענו בכתב התביעה, כי המשאית שעמדה לפני רכב הפולקסווגן ביציאה מאזור התעשייה צח"ר, נסעה לאחור בחוסר זהירות ובניגוד לדין, ופגעה בחזית רכב הפולקסווגן שעמד מאחוריה. עוד טענו התובעות, כי נהג רכב הפולקסווגן צפר לנהג המשאית, אך הלה המשיך לנסוע לאחור. יצוין כבר עתה, כי ברכב הפולקסווגן נהג בעלה של התובעת 2 (להלן: " נהג הפולקסווגן").

3.         התובעות טוענות כי לאחר התאונה התברר לנהג הפולקסווגן שנהג המשאית החמיץ פניה לבית עסק אליו היו מועדות פניו, ולכן נסע לאחור. עוד טענו, כי התאונה אירעה מחמת הפרת חובות שבחוק ו/או מחמת רשלנותו של נהג המשאית.

4.         התובעות טוענות כי שמאי הרכב העריך את הנזקים שנגרמו לרכב הפולקסווגן בשיעור כולל של 47,889 ש"ח. זאת ועוד, נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור של 4% (להלן: " חוות דעת השמאי").

5.         בהתאם לכתב התביעה, הנתבעת 1, אשר הייתה המבטחת של רכב הפולקסווגן במועד התאונה, פיצתה את הנתבעת 2 בהתאם לחבותה שעל פי הפוליסה, בסכום הנזק בניכוי ההשתתפות העצמית וכינון, בסכום כולל של 51,632 ש"ח נכון ליום 20.9.11.

הנתבעת 2 שילמה השתתפות עצמית בסך של 971 ש"ח. לפיכך, טוענות התובעות, כי סך נזקיהן, נכון למועד הגשת התביעה, עומד על סך של 52,603 ש"ח.

6.         התובעות פנו, לטענתן, מספר פעמים אל הנתבעים, אולם אלו לא מצאו לנכון לשלם להן את סכום התביעה.

7.         התובעות טוענות כי הנתבעים חייבים הדדית לשבב ו/או לשפות ו/או לפצות אותן בסכום נזקיהן. נהג המשאית מכוח אחריותו כנהג הפוגע, והנתבעת 2 מכוח אחריותה כבעלת הרכב הפוגע ומכח סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

8.         בכתב הגנתם מכחישים הנתבעים את נסיבות האירוע, את הנזקים הנטענים, ואת הקשר הסיבתי שבין הנזק, המוכחש כשלעצמו, לבין האירוע הנטען. הנתבעים טוענים, כי נהג המשאית לא נסע לאחור, וכי במקום התאונה אין כלל אפשרות לנסוע לאחור בהתחשב בתנאי הכביש ורכב המשאית בו נהג הנתבע 1.

9.         עוד טענו הנתבעים בכתב הגנתם, כי רכב המשאית הינו קשה לתמרון, ולכן לא יתכן כי נהג המשאית "החמיץ פניה... ולכן נסע לאחור", כפי שנטען בכתב התביעה. זאת ועוד, הטענה שנהג המשאית נסע לאחור אינה מתיישבת, לטענתם, עם תנאי הכביש ומיקום התאונה, והיא פרי המצאת נהג הפולקסווגן.

10.        לשיטתם של הנתבעים, המשאית הייתה הרכב הראשון בצומת T, והתקדמה באיטיות רבה מאוד לצורך הכניסה לצומת. רכב הפולקסווגן שהיה מאחורי המשאית לא שמר על מרחק, ובעודו נוסע קדימה פגע בחזית הרכב שלו בחלק האחורי של המשאית, והתנגש בה. הנתבעים טוענים, כי התאונה אירעה בשל כך שנהג רכב הפולקסווגן לא שמר מרחק ו/או לא שלט ברכב ובתנאי הכביש.

11.        לפיכך, טוענים הנתבעים, כי רכב הפולקסווגן הוא שנושא באחריות המלאה והבלעדית לקרות התאונה נשוא כתב התביעה, ויש לדחות התביעה.

דיון והכרעה:

12.        העולה מכתבי הטענות ומעדויות המעורבים בתאונה הוא, שלכל אחד מהם גרסה משלו לקרות התאונה, וכל אחד מהמעורבים בתאונה מבקש להטיל את האחריות על זולתו. לפיכך, יש להילך בין שתי גרסאות אלו, ביחד עם חומר הראיות שהוגש בתיק בית המשפט, וזאת על מנת להכריע בין גרסאות הצדדים המעורבים בתאונה.

13.        לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדויות הצדדים ובמסמכים אשר צורפו על ידי הצדדים לכתבי הטענות, לא מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים, ואני קובעת שהתובעים לא הוכיחו את תביעתם, ולפיכך אני מחליטה לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן.

14.        מטעם התובעות העיד מר מנחם מיכאל, בעלה של הנתבעת 2, אשר נהג כאמור ברכב הפולקסווגן בעת קרות התאונה. מטעם הנתבעים העיד נהג המשאית.